החלטה בתיק ת"ט 29251-03-12

1.         בפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצועם של חמישה שיקים על סך של 1800 ש"ח כל אחד.

            המבקשת הגישה התנגדותה באיחור ובבקשתה להארכת המועד טענה שמעולם לא קבלה האזהרה אשר נטען כי הודבקה על דלת ביתה ולראשונה ידעה על קיומו של התיק עם הגעת מעקלים לביתה.

            בהתייחס להתנגדות לגופה טענה המבקשת שנפלה קורבן למרמה והעסקה שבגינה ניתנו השיקים נכשלה.

לגרסתה, המדובר בשיקים שניתנו עבור קניית מונית בליסינג מחברת טקסי גרופ למר אילן סבח בעלי החברה. לטענתה, כשנה לאחר רכישת המונית הודיע לה מר סבח שהרכב עוקל עקב פשיטת רגל ומשכך נדרשת היא להחזיר המונית ובתמורה יושבו לה השיקים.

            משכך, טענה המבקשת שהחזירה המונית, אולם מאחר ומר סבח טען שלא כל השיקים ברשותו, נתן לה כערבות שני שיקים על סך של 85,000 ש"ח.

בסופו של יום, נטען שמר סבח התאבד ולפני מותו הסב שיקים שלו ולאור פטירתו, הבינה שלא תוכל להיפרע משני השיקים שברשותה.

לגרסתה, איננה מכירה המשיב ומעולם לא היו לה כל קשרים עימו ולנוכח כשלון עסקץ היסוד יש לקבל התנגדותה.

2.         מנגד, טען המשיב שדין הבקשות להידחות. לטענתו המדובר במסירה שבוצעה כדין. כן טען המשיב שהמבקשת הודתה ידעה על קיום התיק והאזהרה לגרסתה יום ביצוע העיקולים, דהיינו מיום 24/1/2010, אולם רק כעבור כשנתיים הגישה בקשותיה ללא הסבר מניח הדעת ודי באמור בכדי לדחות הבקשות.

            לטענתו, טענות המבקשת הינן כלפי הצד הקשור עימה בעסקה ולא כלפי צד ג' שהינו הזוכה האוחז כשורה בשטר ולכן אין בפי המבקשת כל טענת הגנה ראויה. המשיב אף הודיע שבהיעדר טענת הגנה ראויה כנגד השיקים, אין לקבוע התיק לדיון.

3.         בתגובה תגובה טענה המבקשת שלא יתכן ששליח הדביק כתבי בי- דין בביתה שכן אין זה סביר שלא תימצא בביתה בשעות אלו. המבקשת גם טענה שלאחר הגעת המעקלים לביתה פנתה למשרד בא כוח המשיב ודברה עם עובדת המשרד שסרבה לשתף עימה פעולה והציעה לה הסדר תשלומים.

            לטענתה, לא קבלה כל תמורה עבור השיקים אשר היו אמורים לחזור אליה לאחר ביטולם ומשכך, יש בפיה טענת הגנה ראויה ויש ליתן לה את יומה בבית המשפט.

4.         דיון

כלל ידוע הוא כי התנגדות לביצוע שטר, כמוה  כבקשה למתן רשות להתגונן ועל שתי בקשות אלה, חלים כללים זהים שנקבעו  הן בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 והן  בספרות המשפטית ופסיקת בתי המשפט.

התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) 385).

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.

5.         בעניין הנדון אדרש תחילה לבקשה להארכת המועד.

עיון בתיק ובנספחים שצורפו על ידי הצדדים מלמד שההתנגדות הוגשה באיחור של למעלה משנתיים, שכן המבקשת הגישה בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל ביום 12/9/2010 לתיק ההוצאה לפועל נשוא ההתנגדות ובה שטחה טענותיה ואף ציינה באופן מפורש שביום 27/1/2010 הגיעו מעקלים לביתה. עם זאת לא טרחה המבקשת להגיש ההתנגדות וזו הוגשה רק ביום 29/2/2012.

משכך, אף אם אקבל את טענותיה של המבקשת בעניין ההדבקה, הרי שלא מצאתי כל הסבר מניח הדעת לכך שהמבקשת לא הגישה התנגדתה עת נודע לה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל וההליכים שננקטו בעניינה ואין בפי המבקשת כל הסבר מניח הדעת להגשת ההתנגדות באיחור ובודאי שאין בעובדה שהגישה בקשה לעיכוב הליכים לאחר כשמונה חודשים מיום שנודע לה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל לטענתה, בכדי לסייע לה.

הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעות שעל מנת להאריך מועד שנקבע בחיקוק יש צורך בקיומו של טעם מיוחד המצדיק הארכתו.